fbpx
Connect with us

כללי

טור דעה ליום הזכרון: השארת חותם בלבנו – איתי זרח

רס"מ חנה אנט יוסף השאירה חור בלב של משפחתנו לעולמי עד ואני? פספסתי את הדודה היקרה שלי. יצאתי להכיר ולגלות – מה הזיכרון של המשפחה שלי מדודתי האהובה?

נגב ניוז

Published

on

לכבוד יום הזיכרון, החלטתי לחבור למערכת 'נגב ניוז' ולספר בטור אישי על דודתי רס"מ חנה אנט יוסף ז"ל שנספתה בתאונת דרכים בעת שירותה הצבאי בשנת 1992. 

את חנה לא הכרתי, היא נפטרה 7 שנים לפני שנולדתי אבל זיכרון של משפחת שכול חרוך בנשמה.

אני זוכר בכל מקום בילדותי את תמונתה מלווה אותי במסדרונות הבית של סבתא, בנרות הזיכרון, בימים החשוכים והקשים וגם בימי השמחה שנזכרים בחום ובלבביות שלה.

הקשר שלי עם בניה של חנה (בני דודתי) הוא קשר מיוחד. חנה השתקעה בנהריה יחד עם בעלה יורם יוסף ז"ל והביאו לעולם את: ניר, טל ויונתן.

הקשר נהפך למיוחד כי הם נהיו סוג של אחיי הגדולים. מרחק הזמן בינינו הוא עצום אבל כשאני קרוב אליהם, אני ממש קרוב. מרגיש כאילו הם תמיד איתי ומבינים אותי בדיוק בחוויות שלי.

לפני שנה וחצי בערך סיימתי את השירות הצבאי שלי והחלטתי לנסוע לנהריה, להנות קצת עם הבן האמצעי של חנה – טל (שקרוב לליבי מאוד). נסענו לים וסיפרתי לטל קצת על החוויה הקשה והלא פשוטה בצבא והוא חיזק ועודד כמו שרק הוא יודע. 

אני חושב שהצלחתי ללמוד קצת את חנה דרך בניה, זה ממש ניסיון אבוד בהרכבת פאזל ללא כלל החלקים.

אני מרגיש שאט אט אני מצליח לפענח ולגלות את חנה. היא ממש דומה לאבא מהתמונות, היא בטוח מדבר כמו אחת האחיות של אבא והלב שלה, אוי הלב שלה בטוח כמו של משפחת זרח – רגיש, אבל מלא בטוב. בזה אני בטוח.

אבל רציתי לדעת עוד. אחרי כל כך הרבה שנים שאני עסוק במסע עצמי, גיליתי שלמשפחתי יש חלק גדול במסע הזה אז יצאתי לשאול חלק מדודיי – מה הזיכרון שלהם מחנה? מה היה לפני שנולדתי?

"היא הייתה לי אם, אחות וחברה לחיים" כך בחרה מלי דודתי להתחיל ולסכם את זיכרונותיה מאחותה האהובה. "בצבא ידעה לשלוח לי כל הזמן מכתבים כי רצתה שאצליח, בכל לידה הייתה הראשונה לבקר (אפילו כשאחת מהן הייתה באילת). בכל יום בשעה 12 היה טלפון מחנה לעבודה שלי ואני בכל יום חמישי הייתי מתקשרת לשלומה, היה לנו קשר מיוחד"

גם במכתב שנשלח למשפחה מהיחידה נכתב "אנט תמיד היתה הגורם המפשר והמרגיע ושימשה כדמות-אם לחיילי הגף" והיה לי ברור שאני יודע למה הם מתכוונים! היא אמא אוהבת, מרגיעה מפשרת כמו: סימי, יפה, מלכה ונחמה – אחיות של אבא שאני מכיר את ליבם הגדול.

מה שבעיקר לקחתי ממילותיה של מלי היה:  "חנה הייתה יודעת לחלוק את אהבתה בין כל שבעת האחים שלה, כך שכל אחד הרגיש אותה קרוב – קרוב. מה שתמיד הייתה עושה – אוהבת ומעצימה אותנו כמו שאמא טובה יודעת לעשות" 

כשקראתי את דבריה של מלי שוב ושוב נשאבתי אותי למסוגלות שלי היום כמדריך צעיר לבני נוער לתת לכולם להרגיש במחיצתי בנוחות, בביטחון והכי חשוב – בהיעדר העדפה אישית.

זה מסוג הכלים שלקחתי על עצמי כנראה מחנה – להיות שם בשביל כל אחד. 

ואני למדתי שדרך ההתנהגות שלי והשאיפה שלי להמשיך את מורשתה גם היום בעבודת הנוער, בנתינה, בקבלת האחר מנציחה את קיומה לדור דור.

דודה יקרה, 

השארת לי תמונות של משפחתי מתייפחת מתחת למשקפי השמש, ונר זיכרון שיישאר דולק תמיד בליבנו לעולמי עוד.

השארת לנו שלושה בנים שהם סמל תפארתך, שהם מלח הארץ וטובי לב.

השארת אחרייך משפחה שלמה עם חותם. חותם גדול בליבנו.

המתחייב לזכור אותך תמיד ולהנציח את זכרך דרך ראייתך את העולם עד ליום הנורא.

רס"מ חנה אנט יוסף, יהי זכרך ברוך.

פרסומת

קטגוריות

תגיות

תפריט נגישות